My Olds

My Olds

written by: Lali Tsipi Michaeli

translated by: Michael Simkin

It’s enough with one of them.
It’s not necessary that both of them will die. One of them is enough
To redeem the other from hell. But neither of them
Will volunteer to die. There was in each of them an animal sense
Not to surrender to annihilation. Not to submit to the flow of forgetfulness.
One is gripped by a lack of silence pinching the soul and the other one
To a young lover that thought to take her to the Dead Sea. Not to the Sea of Death.
Covered her with the mud of desire.
The other who was a revealed hell. The other
Who fucked her life for
More than half a century. This other
Is now close to ninety and he
Calls and tells me
“I gave your mother a divorce.”
“A real divorce? On paper?”
“Naturally, a real one,” he laughs, “Of course.” Get divorced, the silly old fool. He put an end
To both of their lives in the thickness of hell. Or more precisely, he put an end to the hell in the thick of their lives. Preparing himself for heaven. Informing me about it
When I am on my way home. At ten o’clock at night. Tired of my life. From the plans
Which I cannot bring off. From the thoughts about an unclear future.
He laughs at my tiredness and understands as well. I’m just rolling with the joke.
“But I know what you feel,” he said. And in a way that doesn’t fit him he asked,
“Call me later.” He put the phone down. He doesn’t bother me with things.
He left me shocked by his courage. Saves the screaming. The loud, impassioned vagueness.
Not complaining anymore about the whole world and especially about his wife. That’s it.
He calms down as a man at the end of his life. She is not already. So he is quiet.
He receives judgment. Surrenders. Arranges his future as a deceased person. Doesn’t leave a widow
After him. He diminishes his power and parachutes to his place inside
A scribbled painting.

Basquiat is dead from drugs. He will die from the mess. It is his end. They will not bury
One near the other. They banished each other’s place. That is final. Now
All the will is anchored in accordance with law and custom. At least
They freed the way. They put the key
On the step.

And me

הזקנים שלי

written by: Lali Tsipi Michaeli

.דַּי בְּאֶחָד מֵהֶם
לֹא הֶכְרֵחִי שֶׁשְּׁנֵיהֶם יָמוּתוּ. דַּי בְּאֶחָד כְּדֵי
לִגְאֹל אֶת הָאַחֵר מִגֵּיהִנּוֹם. אֲבָל אִישׁ מֵהֶם
לֹא הִתְנַדֵּב לָמוּת. הָיָה בְּכָל אֶחָד מֵהֶם חוּשׁ חַיָּתִי
.שֶׁלֹּא הִתְמַסֵּר לַכִּלָּיוֹן. לֹא נִכְנַע לִזְרִימַת הַנְּשִׁיָּה
הָאֶחָד נֶאֱחַז בְּאִי שְׁתִיקָה צוֹבֶטֶת בַּנְּשָׁמָה וְהַשְּׁנִיָּה
.בִּמְאַהֵב צָעִיר שֶׁדָּאַג לָקַחַת אוֹתָהּ לְיָם הַמֶּלַח. לֹא לְיָם הַמָּוֶת
.עָטַף אוֹתָהּ בְּבֹץ שֶׁל תְּשׁוּקָה

הָאַחֵר
שֶׁהָיָה גֵּיהִנּוֹם גָּלוּי. הָאַחֵר
שֶׁזִּיֵּן לָהּ אֶת הַחַיִּים בְּמֶשֶׁךְ
יוֹתֵר מֵחֲצִי מֵאָה. הָאַחֵר הַזֶּה
עַכְשָׁו קָרוֹב לְתִשְׁעִים וְהוּא
מִתְקַשֵּׁר וּמְסַפֵּר לִי
.”נָתַתִּי לְאִמָּא שֶׁלָּךְ גֵּט”
“גֵּט אֲמִתִּי? בִּנְיָר?”
“בָּרוּר, אֲמִתִּי”, צוֹחֵק, “אֶלָּא מָה”. הִתְגָּרֵשׁ הַתֶּרַח. שָׂם קֵץ
לְחַיֵּי שְׁנֵיהֶם בְּמַעֲבֵה הַגֵּיהִנּוֹם. נָכוֹן יוֹתֵר, שָׂם קֵץ לַגֵּיהִנּוֹם
בְּמַעֲבֵה חַיֵּיהֶם. מֵכִין עַצְמוֹ לְגַן עֵדֶן. מוֹדִיעַ לִי עַל כָּךְ
בְּדַרְכִּי הַבַּיְתָה. בְּעֶשֶׂר בַּלַּיְלָה. עֲיֵפָה מֵחַיַּי. מִתָּכְנִיּוֹת
.שֶׁלֹּא יוֹצְאוֹת לַפֹּעַל. מִמַּחְשָׁבוֹת עַל עָתִיד לֹא בָּרוּר
.לוֹעֵג עַל הָעֲיֵפוּת שֶׁלִּי וְגַם מֵבִין. מְגַלְגֵּל אֶת הַלִּגְלוּג

“אֲבָל אֲנִי יוֹדֵעַ מָה אַתְּ מַרְגִּישָׁה”, אָמַר. וּכְדֶרֶךְ לֹא־לוֹ בִּקֵּשׁ
.”תִּתְקַשְּׁרִי מְאֻחָר יוֹתֵר”. מְנַתֵּק. לֹא מַטְרִיחַ אוֹתִי בִּדְבָרִים
.מַשְׁאִיר אוֹתִי הֲמוּמָה מֵהָאֹמֶץ. חוֹסֵךְ בִּצְעָקוֹת
.בְּאִי בְּהִירוּת רוֹעֶמֶת מִתְלַהֶמֶת
.לֹא עוֹד מִתְלוֹנֵן עַל כָּל הָעוֹלָם וּבְעִקָּר עַל אִשְׁתּוֹ. זֶהוּ
.נִרְגָּע כְּאָדָם עַל סַף חַיָּיו. הִיא כְּבָר לֹא. אָז הוּא שׁוֹתֵק
.מְקַבֵּל אֶת הַדִּין. נִכְנָע. מְסַדֵּר אֶת עֲתִידוֹ כְּבַר־מִנַּן
לֹא מַשְׁאִיר אַחֲרָיו
אַלְמָנָה. מְנַדֵּף אֶת כֹּחוֹ וְצוֹנֵחַ עַל מְקוֹמוֹ לְתוֹךְ
.צִיּוּר מְקֻשְׁקָשׁ

בַּסְקִיאַט מֵת מִסַּמִּים. הוּא יָמוּת מִבָּלָגָן. זֶה קִצּוֹ. הֵם לֹא יִקָּבְרוּ
זֶה לְצַד זֶה. הֵם נִדּוּ זֶה אֶת מְקוֹמוֹ שֶׁל זֶה. זֶה סוֹפִי. עַכְשָׁו
כָּל הָרָצוֹן מְעֻגָּן כַּדָּת וְכַדִּין. סוֹפְסוֹף
שִׁחְרְרוּ אֶת הַדֶּרֶךְ. הִנִּיחוּ אֶת הַמַּפְתֵּחַ
.עַל הַמַּדְרֵגָה

וְאוֹתִי